IDEC נוסד בשנת 1993 בחדרה, בבית הספר הדמוקרטי.
יעקב הכט הזמין כ-20 אנשי חינוך מרחבי העולם לחשוב ביחד איך משנים את החינוך בעולם, איך משנים את העולם.
ומאז, כבר 24 שנים, IDEC מתקיים כל שנה ביבשת אחרת, במדינה אחרת, ברחבי העולם.
כיום משתתפים בכנסים נציגים מכ-50 מדינות.
מאירופה, מאמריקה, מהמזרח הרחוק והקרוב, מאפריקה ומאסיה, שולחים בתי ספר, מוסדות חינוך, ארגונים, ומערכות חינוך גדולות, את נציגיהם אל הכנס שבו מוצג מגוון מרתק של פריצות דרך חינוכיות. מורים, הורים, ילדים, אנשי חינוך, הוגי דעות, גם אנשי עסקים שבאים לקבל השראה, כל אלו ועוד מגיעים מדי שנה. חלקם מקיימים שיתופי פעולה גם מחוץ לכנס.
עד שלא ראיתם ילד בן 14 מפורטו ריקו ובחור בן 80 מניו זילנד לוקחים חלק במעגל שיח מרתק, לא ראיתם שמחת חינוך – וביניהם, צעירים, מבוגרים, ילדים בכל הגילאים ש-IDEC הוא בית עבורם – חגיגה!
בכל שנה בתי ספר או ארגונים ממדינות שונות מגישים את מועמדותם לארח את הכנס (בכל שנה נערך הכנס ביבשת אחרת). הבחירה במדינה המארחת מתקבלת בהצבעה לאחר דיון.
מרגע שנעשתה הבחירה כל האחריות מוטלת על הארגון/ביה"ס שנבחר. הוא זה שיקבע את התאריכים, התכנים, ואופי הכנס וידאג למימון העלויות ולכל הלוגיסטיקה הכרוכה בהפקת האירוע.
לכנס מטרות שונות, להלן חלק מהן:
יצירת במה לשיח תקופתי קבוע בין כל העוסקים בחינוך דמוקרטי ברחבי העולם
הזדמנות לליבון סוגיות ולהצפת קשיים באווירה תומכת
הפצת רעיון החינוך הדמוקרטי ברחבי העולם
גיבוש מערך תקשורתי ולימודי פלורליסטי
אימוץ הערכים הדמוקרטים כערכים המרכזיים בקידום יוזמות חינוכיות
שיטת השלטון הדמוקרטי התפשטה בהדרגה במשך כמאתיים שנה, במדינות רבות בעולם. הנחת המוצא הייתה שהמשטר הדמוקרטי יטמיע את הערכים הדמוקרטיים בכלל הפעילות האנושית במדינה, ושזכויות האדם יהפכו לחלק אינטגרלי מהתרבות הדמוקרטית שתתפתח בכלל מרכיבי החברה.
הנחה זו התאמתה בתחומים רבים אך לא בתחום החינוך. מערכות החינוך שהתפתחו ופעלו בעולם הקודם, הלא דמוקרטי, כלומר הכינו לקראת חיים בדיקטטורה, המשיכו לפעול גם בעולם הדמוקרטי והאטו את התפתחות התרבות הדמוקרטית.
"החינוך הדמוקרטי" – חינוך המכין לקראת חיים בתרבות דמוקרטית, הוא החתיכה החסרה בפאזל המורכב שממנו בנויה המדינה הדמוקרטית.
וזו חתיכה מהותית כי כמו שאמר יאנוש קורצ'אק, מחלוצי החינוך הדמוקרטי: "לתקן את העולם – פירושו לתקן את החינוך".
החינוך הדמוקרטי הינו גישה חינוכית המנסה לענות על שאלה מרכזית:
כיצד להכין את התלמיד לקראת חיים בחברה דמוקרטית?
שאלה שאמורה להניע את מערכת החינוך.
הנחות היסוד של החינוך הדמוקרטי הן:
בחינוך הדמוקרטי יתמקד התלמיד בבירור ובזיהוי מטרותיו האישיות והחברתיות ויפתח כוחות כך שיוכל לכוון את חייו בהתאם למטרות אלו.
בית הספר יסייע לתלמיד ליצור ולרכוש כלים שיעזרו לו להגשים את מטרותיו.
יישנן שלוש דרכים עיקריות ליישום חינוך דמוקרטי:
בתי ספר דמוקרטיים הם בתי ספר המנסים להפעיל בכל מערכותיהם את הגישה הדמוקרטית:
בלמידה – עיקרון הבחירה הוא עיקרון מוביל. התלמידים בונים לעצמם תכנית לימודים אישית במסגרתה הם קובעים מה, איך, ועם מי, הם מעוניינים ללמוד.
ההערכה מבוססת על דיאלוג מתמשך המכוון לבניית יכולת ההערכה העצמית של התלמיד.
בניהול – בית הספר פועל כמיקרו קוסמוס של מדינה דמוקרטית וכולל את שלושת הרשויות הדמוקרטיות:
הרשות המחוקקת – כל תהליך קבלת ההחלטות בבית הספר משתף את כלל הקהילה (תלמידים, צוות בית הספר ובחלק מבתי הספר גם את הורי התלמידים).
הרשות המבצעת – החלטות הפרלמנט מבוצעות ע"י צוותי-ביצוע בהם חברים תלמידים, צוות וחברי קהילה.
הרשות השופטת – מחלוקות בבית הספר נפתרות ע"י ועדות גישור ושיפוט, שמופעלות ע"י תלמידים, צוות וחברי קהילה.
בליווי האישי – כל תלמיד בוחר את אחד מאנשי הצוות שיהיה חונך אישי שלו במסע הלמידה. תפקיד החונך הוא לייצר משולש בינו לבין התלמיד והוריו, שמטרתו לקדם את התלמיד.
בתוכן – כאמור בבתי הספר הדמוקרטיים מלמדים את תחומי התוכן אותם בחרו התלמידים ללמוד. המטרה היא ללמד תוך שילוב ידע מהעבר, ידע עדכני מההווה, והתייחסות אל תחזיות לפיתוחי עתיד של התחום הנלמד. בנוסף, התחום הנלמד לעולם אינו מהווה מטרה בפני עצמה. על המורה למתמטיקה לשאול – כיצד אלמד מתמטיקה באופן שיהיה ער לזכויות האדם ויקדם אותן.
בתי ספר בתהליכי דמוקרטיזציה הם בתי ספר קיימים שהחליטו ליישם חלק מפעילויות החינוך הדמוקרטי במסגרתם.
בית ספר דמוקרטי 2.0
בית ספר שבו מתרחש מפגש בין "כלכלת הידע" ו"הטכנולוגיות המאיצות" לבין חינוך דמוקרטי.
השינויים המואצים בהם אנו חיים כיום נותנים את אותותיהם גם בבית הספר הדמוקרטי,
ובימים אלה אנו רואים בתי ספר דמוקרטיים 2.0 וגם כאלה שחושבים ליישם מודלים של 3.0.
מאפייני בית ספר דמוקרטי 2.0:
איך: למידה חברתית – מעבר להוראה רשתית
מה: למידה מבוססת אתגרי עתיד
בתי הספר הדמוקרטיים מבוססים על רעיונות ההומניזם שהשפיעו על עולם החינוך במידה זו או אחרת, כנראה לאורך כל ההיסטוריה האנושית, ובייחוד מאז החלו לפעול תהליכי החינוך המאורגן בבתי הספר.
חלוצי החינוך ההומניסטי הם רוסו, טולסטוי, פסטלוצ'י, פרבל, מונטסורי, דקרולי, דיואי, יאנוש קורצ'אק, א.ס.ניל, ורבים נוספים.
עם זאת, רבים מסמנים את בית הספר סאמרהיל (1921) כראשון שהנהיג מערכת דמוקרטית במסגרתו, וכנראה גם הראשון שהפיץ את הרעיון בהיקף גדול (הספר סאמרהיל של א.ס.ניל נמכר בכל רחבי העולם והפך למורה דרך למחנכים רבים). בנוסף, חשוב לציין שזהו בית הספר האלטרנטיבי היחיד שקיים ופועל בהצלחה מתחילת המאה (1921) ועד היום. מורה דרך נוסף הוא בית הספר סאדברי וואלי בפרמינגהאם מסצ'וסטס, ארה"ב. דן גרינברג מספר בספריו ובמאמרים שפרסם את סיפורו המדהים של בית הספר שפרץ דרך עבור מחנכים ובתי ספר רבים ברחבי העולם.
הפנימיה הדמוקרטית הראשונה (ללא בית ספר) הוקמה ע"י המחנך הפולני-יהודי יאנוש קורצ'אק (1912). גם רעיונותיו של קורצ'אק זכו לתפוצה רחבה ולהשפעה משמעותית על ידי ספרי הילדים שהוא כתב (כמו המלך מתיא השלישי – בו מסופר על מדינה שמנוהלת ע"י ילד), העיתון שבו ילדים כתבו עבור ילדים, ותוכנית הרדיו שבה הוא דיבר עם ואל ילדים.
אפשר לומר שאנו רואים שלושה גלים בהיסטוריה של החינוך הדמוקרטי –
גל החינוך הפרוגרסיבי – שפעל מסוף המאה ה- 19 עד שנות ה- 20 של המאה העשרים.
גל החינוך הפתוח חופשי – שהתקיים בשנות השישים שבעים
וגל החינוך הדמוקרטי – שהתחיל לפעול בשנות התשעים
גל החינוך הדמוקרטי הפך בהדרגה לתופעה עולמית ובשלב זה כבר אינו נראה כגל חולף.
ייתכן שהופעת האינטרנט בשנות התשעים, שיצרה חיבור בין כל בתי הספר הדמוקרטיים בעולם, מאיצה את התפתחות התופעה כפי שלא קרה קודם לכן לאורך כל ההיסטוריה.
השם "חינוך דמוקרטי" מגיע מבית הספר הדמוקרטי בחדרה, ישראל, שהיה הראשון בעולם שכונה "בית ספר דמוקרטי". השם אומץ ע"י בתי ספר אלטרנטיביים/פתוחים ברחבי העולם, בעיקר בעקבות קיום IDEC – הכנס הבינלאומי לחינוך דמוקרטי, שכינוסו הראשון אורגן ע"י יעקב הכט בבית הספר הדמוקרטי בחדרה.
כל אדם הוא יחיד ומיוחד ומביא עמו לעולם מטען שאין לו תחליף. כדי לקיים חברה אנושית משגשגת ושלווה עלינו לשאוף לכך שכל אדם ימצא את ייחודיותו ויביאה לידי ביטוי. הנחת היסוד היא כי אדם הנמצא במסע משמעותי לעיצוב זהותו וחש כי מסייעים לו במסע ורואים את פנימיותו, יהיה מסוגל להבחין גם בייחודיותם של הסובבים אותו ולסייע להם לבטא אותה.
החינוך הדמוקרטי מכוון לאפשר לפרט ולקבוצה לחקור, לפתח, ולבטא את ייחודיותם. "חוברת ההדרכה" הטובה ביותר לביצוע המטרות הללו היא מגילת זכויות האדם.
חירות המחשבה והביטוי, חירות התנועה, הזכות לכבוד ולהכרה… כל אלו חיוניים ביותר לטיפוח ופיתוח אדם עצמאי, יצירתי, ובעל מודעות חברתית.
