זאת להבדיל ממודלים קיימים כערים מחנכות educating-cities, ערים ידידותיות לילדים – Child Friendly City, וערים לומדות – learning cities, העוסקות בפעילויות חינוך ללא כל קשר למערכת החינוך של העיר.
זאת להבדיל ממודלים קיימים כערים מחנכות educating-cities, ערים ידידותיות לילדים – Child Friendly City, וערים לומדות – learning cities, העוסקות בפעילויות חינוך ללא כל קשר למערכת החינוך של העיר.
חזון עיר חינוך מובל כיום בעיקר ע"י ארגון "ערי חינוך" בישראל. השנה זכה הארגון להכרה בין-לאומית ע"י תכנית HundrED מפינלנד, שבחרה בו כאחד ממאה מיזמי חינוך מעוררי השראה המתקיימים כיום בעולם.
עיר חינוך עוברת תהליך שינוי מעבודה ב"פרדיגמת הפירמידה" אל עבודה ב"פרדיגמת הרשת". המשמעות של ההגדרה הזו היא שברחבי העיר נפרשת רשת. רשת של שיתופי פעולה שמטרתם להתמודד עם אתגרי העיר.
שיתופי הפעולה יכולים להתקיים בין כל הגופים והתושבים בעיר (SHARING CITIES), אך בעיר חינוך המנוע שלהם, ליבת הכוורת הרשתית, היא מערכת החינוך העירונית.
קהילת המנהלים, המורים, והתלמידים מתחילה לשתף פעולה והמרחב הרשתי מתפשט על פני העיר.
בשלב הראשון בתי הספר מתחילים לעבוד בשיתוף פעולה, ובהמשך מצטרפים גם ארגונים ציבוריים ופרטיים ותושבי העיר המבוגרים. נוצרת בהדרגה רשת של שיתופי פעולה בה כל ארגון ופרט בעיר יכול להיות גם "מורה" וגם "תלמיד", כלומר לשתף ולרכוש ידע, במטרה לקדם את אתגרי העיר.
העיר הופכת למרכז פיתוח הממוקד בקידומה ובקידום תושביה.
"בגל הידע" ההולך ותופש מקום, בו יצירת ידע חדש תהיה מקור הפרנסה המרכזי (בניגוד לגל המידע שבו היה ערך מרכזי להעברת מידע קיים), התהליך העירוני מהווה "שחקן מפתח" והפלטפורמה העירונית היא הפלטפורמה המתאימה ביותר ללמידה לאורך החיים.
המבנה שמציע בית הספר המקורי (k12) כבר אינו מספיק לחיים בעולם המשתנה במהירות. עולם הדורש מאיתנו למידה מגוונת לאורך החיים, ההופכת כל אחד מאתנו לתלמיד (ומורה), גם מעבר לגבולות בית הספר. המבנה הישן כבר לא מספיק, בעיקר אם נרצה שכל אדם (בכל גיל) ימצא את מה שסר קן רובינסון מכנה "המקום הנכון" או את אזורי החוזק והצמיחה הייחודיים לו. לעומת זאת, משאבי העיר – ההון האנושי (התושבים ותחומי המומחיות שלהם), הטבע, התרבות, העסקים, המרכזים החברתיים וכמובן כל המרחבים החינוכיים הקיימים בעיר כמו גנים, בתי ספר, אוניברסיטאות ועוד – פותחים עבור הלומד עולמות חדשים ומרתקים שבהם הוא יוכל להביא לידי ביטוי את ייחודיותו ואת יכולותיו. כל זאת תוך שיתופי פעולה בין מערכת החינוך לבין הקהילה.
מהלך זה הופך יותר ויותר אפשרי עקב השינוי המשמעותי העובר על העולם. שינוי שיוצר שיתופי פעולה פוריים בין המדינה (משרד החינוך) והרשויות המקומיות. מרכז הכובד והשליטה על החינוך והיבטים נוספים של חיינו, עוברים מידי המדינה אל השלטון המקומי. הליכים שהיו בעבר מסורבלים וארוכים, נעשו פשוטים יותר וברי השגה עבור הקהילה. ראשי ערים, מנהלי מחלקות חינוך ויזמים מקומיים, אינם נדרשים יותר לחכות לתהליך כלל ארצי איטי וארוך, ויכולים להוציא אל הפועל תכניות חינוכיות חדשניות בעירם, ולקדם את שיתופי הפעולה הדרושים כדי להפוך את העיר לבית ספר אחד גדול.
שיתופי הפעולה הללו מתקיימים ברבדים שונים – בין בתי הספר, ביניהם לבין המערכות הציבוריות והפרטיות, בין המורים, ביניהם לבין התלמידים, ביניהם לבין ההורים, ומשם לכלל התושבים.
כדי לקדם שיתופי פעולה אילו ארגון ערי חינוך יצר ומפעיל את מעבדת החדשנות החינוכית/עירונית כפלטפורמה לטיפוח ופיתוח שיתופי פעולה כלל עירוניים. המעבדה עוסקת באתגרים העירוניים תוך העצמה ותמיכה במשתתפיה האינדיבידואליים. אלו יכולים להיות מורים, מנהלים, מובילי מערכת החינוך, נציגי ארגונים שונים, אנשי עסקים, אמנים וכל תושב המעוניין לקחת חלק בפיצוח האתגרים.
במעבדה הופכים המשתתפים הבודדים לקבוצה המעצימה ותומכת בפרטיה, והעושה שימוש ביכולותיהם הייחודיות.
העבודה המשותפת הזו יכולה להתרחש בכיתה, בבית הספר, בעיר, ובעולם. מניסיוננו, משתתפי המעבדה פורחים ופועלים עם אנרגיה ומתוך השראה, כאשר ניתן להם לחלום, ללמוד, ולנסות. התלהבותם, גם אם מופנית לאי קטן של חדשנות, מידבקת ומייצרת תנועה של יצירה משותפת בכל העיר. בתמורה הם תורמים בשמחה לפיתוחה וגאים בהשתייכותם אליה.
