כדי ללוות ילד במסעו באופן תומך ומצמיח, על המורה לחוות בעצמו את תחושת המימוש והגילוי. בית ספר שמאמץ את שיטת החינוך האישי, מעודד את מוריו למצוא ולממש את אזורי החוזק שלהם ולפעול דרכם. מורה בעל ערך עצמי נמוך, שחווה תסכול, יתקשה מאוד להעצים ילדים.
מנוסח ונחתם בין הילד לחונך והורי התלמיד, ומלווה במסגרת מעגלי השיח
המורה הופך לדמות משמעותית עבור הילד. הוא מקיים איתו שיחות אישיות ומחובר למעגלי חייו השונים – משפחה, תנועת נוער, מתנ”ס, או רווחה.
כל ילד משתייך לקבוצת תמיכה שנפגשת כל בוקר. במסגרת הקבוצה הוא מנסח את מטרותיו ובודק את תהליך הגשמתן לאורך זמן.
החינוך האישי מעלה את הדימוי העצמי והחברתי של התלמיד וכן את הישגיו הלימודיים. התהליך משפר את האקלים החברתי מפחית את האלימות, והדימוי היישובי משתנה לטובה. תכנית החינוך האישי רואה את התלמיד כחלק מהסביבה המשפחתית והחברתית בה הוא חי. לכן התכנית דורשת עבודה משולבת בין מערכות החינוך (הפורמאלי והבלתי פורמאלי) מערכות הרווחה וגופים מתנדבים. מטרת שיתופי פעולה אלו לגרום לתיאום ואיגום משאבים בין כל השירותים הניתנים לתלמיד ולמשפחתו ע”י המערכות היישוביות.
