אמרי אביטן

 

התחלתי את עבודתי בחינוך כעובד נוער בחינוך הבלתי פורמלי במסגרות שונות, במהותי אני קודם כל עובד נוער. למדתי רבות מבני הנוער, כולל את תחביביי בהווה, הם גלישת גלים ותיפוף.

'תחביב' נוסף שלי הוא ללמוד. אני דוקטורנט לחינוך – חוקר את הקשר בין עירוניות, קהילה ומסגרות חינוך בלתי פורמליות. 

 

ב- 2008 הקמתי את מרכז סופיה לפילוסופיה יישומית, מתוך אמונה שתפקידנו כאנשי חינוך הוא לעורר את הילדים להשתומם ולהתפלא. לעורר את הסקרנות הטבעית, במקום להעביר להם ידע או למלא אותם בתשובות שלנו. "הרי להשתומם הוא סימן ההיכר של הפילוסוף" (אפלטון) "וכל פעם שאלמד את תלמידיי דבר כל שהוא, אמנע מהם את היכולת לגלות את הדבר בעצמם" (פיאז'ה).

 

העבודה בערי חינוך מבחינתי משלבת מהויות של השתוממות, רצון ומוכנות לאתגר, להעז, לחלום ולפרוץ אל מעבר לידוע ולבטוח ובכך יוצרת חיבור בין הצד החוקר, המשתומם והמתפרץ שבי, לתפיסתי החינוכית הרואה בכל ילד יצור מושלם שזקוק לכמה שפחות הפרעה בתהליך הלמידה.

 

כשנשאר לי קצת זמן אני פעיל חברתי באתגרים לוקאליים וארציים. נשוי + 3. גר בפרדס חנה. בעל תואר ראשון בפילוסופיה מהאוניב' הפתוחה ותואר שני בייעוץ ארגוני מאוניב' בר-אילן. כיום חוקר באוניב' ת"א.